חוק עובדים זרים, התשנ"א-1991

חוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 1
(תיקון: תש"ס, תשס"ה)
פרק א': הגדרות (תיקון: תש"ס)
1. הגדרות (תיקון: תש"ס, תשס"ג, תשס"ה, תש"ע)
בחוק זה -
"עובד זר" - עובד שאינו אזרח ישראל, או תושב בה;
"קבלן כוח אדם ומעסיק בפועל" - כהגדרתם בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996;
"מתווך כח אדם" - לשכה פרטית כהגדרתה בסעיף 62 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959 (להלן - חוק שירות התעסוקה);
"מעביד" - לרבות קבלן כח אדם;
"חוק הכניסה לישראל" - חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952;
"הממונה" עובד משרד הפנים ששר הפנים מינה כאחראי על מתן היתרים לפי סעיף 1יג;
"הממונה על זכויות עובדים זרים" - עובד משרד התעשייה המסחר והתעסוקה שמונה לפי סעיף 1כב;
"הועדה" - ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת;
"ועדת הפנים" - ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת;
"השר" - שר התעשייה המסחר והתעסוקה.
פרק ב': תנאים להעסקה (תיקון: תש"ס)
1א. תנאים להעסקת עובד זר (תיקון: תש"ס)
לא יעסיק מעביד עובד זר אלא אם כן מילא אחר הוראות סעיפים 1ב עד 1ה.
1ב. אישור רפואי (תיקון: תש"ס, תשס"ג, תש"ע)
(א) המעביד קיבל אישור ממוסד רפואי במדינת חוץ, שהכיר בו לענין זה שר הבריאות, כי העובד נבדק בדיקה רפואית, בתוך שלושת החודשים קודם כניסתו לישראל, ונמצא שאינו נשא של אחת מהמחלות המנויות בתוספת או חולה בה (להלן - אישור רפואי); לא היה במדינה שממנה הגיע העובד הזר לישראל מוסד רפואי שהוכר כאמור, ייערכו הבדיקות ויינתן האישור, באותה מדינה או במדינה אחרת, על ידי מוסד רפואי ישראלי שהכיר בו לענין זה שר הבריאות. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: